החלטה בתיק עמ"ת 2758-08-13

1.         עניינה של החלטה זו בשני עררים נגדיים (של המדינה ושל הנאשם) על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים בתיק מ"ת 60273-07-13, שניתנה ב-1.8.13.

2.         בכתב האישום שביסוד ההליכים האמורים מואשם הנאשם, שהוא עובד זר בעל אשרת עבודה, בשלוש עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות ובשלוש עבירות איומים כלפי בת זוגו.

3.         בבקשת המדינה למעצר הנאשם עד תום ההליכים (שביסוד ההחלטה הנ"ל) נטען גם כי ב-30.7.13 הפר הנאשם תנאי שחרור שנקבעו לו בהחלטת שחרור קודמת בקשר לאותם עניינים (שניתנה ב-28.7.13) ובשל כך נתבקש גם חילוט ערובות. עם זאת, בכתב האישום לא נכללה עבירה של הפרת צו שיפוטי כנ"ל.

4.         בהחלטה שעליה הוגשו העררים דנן איפשר בית המשפט קמא למשיב להשתחרר בתנאים שעיקרם מעצר בית מלא המלווה באיזוק אלקטרוני ובהפקדת סכום של 5,000 ש"ח (בנוסף לסכום שהופקד מכח החלטת השחרור מ-28.7.13) ובגין הפרת תנאי השחרור הקודמים הורה על חילוט 3,000 ש"ח מהסכום שהופקד.

5.         ההנמקה שניתנה בהחלטה מובאת כאן במלואה כהאי לישנא:

            "לאחר שעיינתי בחומר החקירה, אכן ישנו כרסום של ממש נוכח הגרסאות השונות שהעלתה המתלוננת, לעומת הגרסה של הגברת אבוטבול בדבר אמרותיה וגרסת המעסיקה. יחד עם זאת, ישנן ראיות לכאורה ובית המשפט יצטרך להתרשם מהעדים כדי לקבוע ממצאי מהימנות.

            אשר להפרה אשר הפר המשיב. לאחר ששמעתי את דברי ב"כ הצדדים בעניין, ובשים לב שההחלטה הראשונית ניתנה טרם שהוגש כתב אישום בעניינו ומאחר שההפרה אינה קשורה במתלוננת, החלטתי שלא להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, אלא לחלט חלק מהערבויות, להורות על הפקדה נוספת, ונוכח דברי הערבה אני מורה על שחרורו רק בכפוף לכך שהוא יהיה בפיקוח של איזוק אלקטרוני".

6.         המדינה טוענת כי במכלול הנסיבות יש להורות על מעצר הנאשם עד תום ההליכים, ואילו הנאשם טוען כי היה מקום לשחרורו ללא כל תנאי ולכל היותר - בתנאים שבהם היה משוחרר מכח החלטתו של בית משפט השלום מ-28.7.13 (שלא כללו איזוק אלקטרוני), ללא הפקדה נוספת וללא חילוט.

7.         לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי יש להורות על מעצר הנאשם עד תום ההליכים כשבמקביל יוזמן תסקיר מעצר, אשר אם יהיה חיובי - תהיה בכך עילה להגשת בקשה מצד הנאשם לעיון חוזר (לבית משפט השלום). כמו כן, אין להתערב בהחלטה בדבר החילוט החלקי של ערובות.

8.         לתוצאה דלעיל אני מגיע בעיקר על יסוד אלה:

א.         על הראיות לכאורה יש להשקיף כפי שהשקיף עליהן בית המשפט קמא, במובן זה שגם אם הודעותיהן של המתלוננת ושל המעבידה אינן זהות, אין בכך לשלול קיומן של ראיות לכאורה במידה מספקת למעצר עד תום ההליכים.

ב.         הנאשם מואשם בביצוע חוזר ונשנה של עבירות חמורות, וגם אם לא נתייחס אל המתלוננת כאל "בת זוג" - עדיין מדובר בעבירות במדרג חמור שחזרו על עצמן.

ג.          לנוכח הרשעתו של הנאשם בעבירות דומות בתיק אחר (ת"פ 39790-04-12) יחד עם מכלול התנהלותו ביחס לתנאי שחרור שנקבעו לו (הפרתם בליווי עבירות נוספות) ולהוראות שניתנו לו ע"י בתי משפט (הימנעות מהתייצבות לפני הממונה על עבודות שירות), קשה מאד לתת בו את האמון, שהוא תנאי לעצם האפשרות של שחרור בתנאים. בהמשך לכך, רק אם בחינה מעמיקה של שירות המבחן תצביע על מצב עניינים שונה בקשר לכך ותמליץ על חלופה או חלופות לאחר בחינה מדוקדקת, ניתן יהיה לשקול שחרור בתנאים. 

ד.         במקרה דנן העובדה שהנאשם היה משוחרר בתנאים בשלב שלפני הבקשה למעצרו עד תום ההליכים אינה מונעת את התוצאה דלעיל. אותו שחרור נבע במידה רבה ממחדל של המדינה בשלב שלאחר סיום החקירה (אי הגשת "הצהרת תובע" במועד), ומכל מקום, לנוכח האמור עד כה, אין מקום להמשך השחרור בתנאים ללא שיהיה לאפשרות כזו ביסוס חזק בתסקיר של שירות המבחן.

ה.         לנוכח מצב העניינים שנדון לפני בית המשפט קמא בעניין הפרת תנאי שחרור ומה שנלווה אליה, אין להתערב בהחלטה בדבר חילוט חלקי של ערובות.

9.         השורה התחתונה היא שערר הנאשם נדחה ואילו ערר המדינה מתקבל בחלקו, בהתאם למצוין לעיל, בסעיף 7 .

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ג, 05 אוגוסט 2013, במעמד הנוכחים.

המזכירות תשלח ההחלטה אל שירות המבחן . התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: